אני חושבת שאני אחת הנשים הכי לחוצות, דרמטיות וחרדתיות שאני מכירה. אם הייתם באים ואומרים לי שכשתהיה לי תינוקת אני אטוס איתה בגיל ארבעה חודשים לא הייתי מאמינה בחיים! ותראו מה קרה – הלם! אשכרה טסנו ואני נשבעת שזה לא היה כל כך מפחיד! אני חושבת שמה שהכי עזר לי לעבור את כל הסטרס של טיסה עם הבייבי היה שלא היה לי זמן! מצאנו טיסה ב20:00 כשבשעה 6:00 המטוס המריא. הטיסה הייתה כל כך זולה שלא יכלנו לוותר והחלטנו ללכת על זה.
אם המטוס ממריא ב6:00 זה אומר שב3:00 רציתי להיות בשדה (להגיע כמה שיותר מוקדם כי מי יודע מה יכול להיות בטיסה עם תינוקי). זה אומר שהיו לי בסך הכל 7 שעות לעכל את זה שאני טסה, לקבוע מקום במסעדה האהובה עלינו בברצלונה (כתבתי עליה כאן), למצוא מלון (נשבעת שעשינו את זה אחרי שקבענו מקום במסעדה), לסוע לאח שלי להביא מזוודות, לבקש מההורים שלי לשמור על פרדי הכלבלבה ולסוע אליהם לרעות לשים אותה שם לפני הטיסה, לארוז הכל גם לנו וגם לתמרי, להספיק לעשות סטריליזציה ולהכין מספיק מנות אוכל ומים בבקבוקים שיהיה לכל הטיסה ולא לשכוח על הדרך גם לתכנן את הטיול ואת כל התכנים שאנחנו הולכים לצלם בו לכל הפלטפורמות שלנו.
מפה לשם ממש לא היה לי זמן ״לבזבז״ על להלחץ מהטיסה הזאת ופשוט הייתי חייבת לעשות את הדבר שלמדתי לעשות הכי טוב מאז שאני אמא – לתקתק דברים ביעילות ובשעה 3:00 כבר היינו בנתב״ג. לפני שניכנס לכל הטיפים שיש לי מהניסיון הקצרצר שלי בטיסה עם בייבי תני לי לספר לך דבר אחד שאני בטוחה שיכול לעשות לך רק טוב וזה שכל תהליך הבידוק בנתב״ג וכל התורים למיניהם – זה הדבר הכי שווה בעולם לעשות עם עגלת תינוק! ואללה שווה לקחת עגלה רק בשביל זה! צוות דיילי הקרקע העביר אותנו ללא תור בכל מקום אפשרי, התייחסו אלינו מהמם ועשו הכל בשביל שיהיה לנו הכי נוח ולא מסורבל לעבור את כל תהליך הכרטוס והבידוק. נשבעת שלא ציפיתי לכזאת יעילות וממש הופתעתי לטובה וזאת כבר הייתה אחלה של התחלה לטיול. על הדרך אני גם אציין שגם בשדה התעופה בברצלונה יש ממש תור בנפרד עבור אנשים עם עגלות, הכל תיקתק והיחס היה מצויין ויעיל. ממש עשו הכל כדי שנעבור את הבידוק כמה שיותר מהר ונוכל לעלות לטיסה בשקט. **אני מוסיפה כאן עריכה קצרה מספר חודשים וטיסה אחת אחר כך, טסנו בחופש הגדול לכרתים עם כל המשפחה. בזמן החופש הגדול והתורים הבלתי נגמרים בנתב״ג היחס הפך לפחות יעיל ולא כל כך מהמם. אני מניחה שזה תלוי ביום הטיסה ובעומס שיש בשדה.
שניגש לפרטים המעניינים?
הדבר הראשון שחשבתי עליו ולא הבנתי איך פותרים אותו הוא עניין האוכל. בחודשים האחרונים התחלתי לשלב בין הנקה ופורמולה. זה אומר שאני מניקה את תמר בדרך כלל בערב (הנקה אחרונה ליום) ובבוקר (הנקה ראשונה ליום) אבל בין לבין כבר אין לי כמות מספיקה של חלב בשביל להניק אותה והייתי צריכה (ומעבר לזה מאד הרגיע אותי) שיהיה איתי מספיק תמ״ל לדרך. כמה שיותר רק שיהיה למקרה הצורך בכל השעות של הנסיעה לשדה, בידוק בטחוני, טיסה ונסיעה למלון.
העניין הוא שלבייביז אנחנו משתמשים במים שהורתחו לפני כן ועל הטיסה אי אפשר לקחת מעל כמות מסויימת של נוזל וכאן התחיל הלחץ שלי לעלות עד שחיפוש הכי קליל בגוגל הסביר לי שעבור תינוקות אפשר לקחת מים בכמות גדולה יותר וזה בסדר לחלוטין (עבור תינוק שרגיל למים חמים אפשר להביא תרמוס). הבאנו איתנו גם בקבוקים מלאים כבר במים בכמות המדודה וגם עוד בקבוק גדול אקסטרה עם מים שעברו רתיחה ובלי שום בעיה טסנו עם כל המים עלינו גם בהלוך וגם בחזור ולא עצרו אפילו לשאול אותנו על זה.
הטיפ הבא משתנה אני מניחה מחברת תעופה לאחרת אז הייתי ממליצה לעשות בירור לפני הטיסה שלכם. ברוב חברות התעופה תוכלו לקחת איתכם עד לדלת המטוס עגלה או סלקל. ככה שבכל ההסתובבות בשדה תמרי הייתה איתנו בעגלה (לקחנו את הבוגבו שלנו מהבית) ובפתח המטוס קיפלנו אותה והבאנו אותה לדיילים שהכניסו אותה אחרונה לבטן המטוס (ככה היא גם יצאה ראשונה וקיבלנו את העגלה איך שנתחתנו). יצא לי לשמוע סיפורי זוועות על עגלות שלא שרדו טיסות, למזלנו העגלה שלנו הגיעה שלמה גם בהלוך וגם בחזור – מה שכן, רוקנו אותה מכל שטות שהייתה עליה. לא משחקים, לא מצעים, לא מזרנים, לא מגבונים – כלום! הכנסנו הכל לטרולי שלנו! אני מניחה שאפשר להחשיב את זה כטיפ! – להגיע עם טרולי חצי ריקה כדי שיהיה איך לרוקן את העגלה לפני העליה למטוס.
כמו שציינתי קודם, ניתן להגיע עם עגלה או סלקל. אנחנו התלבטנו על זה הרבה כי הרי יש נסיעה משדה התעופה למלון ובנסיעה הזו תמרי צריכה לשבת במושב בטיחות. התלבטנו עם לקחת את ה״דונה״ של אח של אמיר (כסא בטיחות שיש לו אופציה לפתיחת גלגלים ומשמש כמו עגלה). החלטנו בסוף לא לקחת אותו מכיוון שמנח הכסא לא הכי בריא לתינוקות לאורך זמן ורצינו לאפשר לתמרי לישון בעגלה או להיות בתוכה הרבה זמן בברצלונה בזמן שאנחנו בארוחת ערב או סתם מטיילים בעיר. החלטנו להזמין מראש מונית שתגיע עם כיסא בטיחות לתינוק (אני מאמינה שיהיה אפשר לעשות דבר כזה ברוב היעדים) ולטוס עם העגלה שלנו. אני ממש מרוצה מההחלטה הזו היה לנו סופר נוח לטייל ככה.
בהמשך לנקודות שהייתי ממליצה לבדוק באופן פרטני כי זה משתנה מחברת תעופה אחת לאחרת. תינוק עד גיל שנתיים לא משלם על כרטיס טיסה. עם זאת, יש מיסי נמל (משהו סמלי) שכן צריך לשלם וכמובן שכל תינוק גם אם לא משלם מחוייב בדרכון. תהליך הוצאת הדרכון היה דיי פשוט, קבענו תור במשרד הפנים (מאד מומלץ כדי לא לחכות בתור) ולא היינו צריכים להגיע עם כלום. רק עם תמרי ועם חולצה/טטרה בצבע לבן כדי שנוכל להחזיק אותה ויהיה רקע שיוכל לשמש כתמונה לדרכון ביומטרי. לדרכונים שהם לא ביומטרים צריך להגיע עם תמונות מראש וילדים להורים גרושים לפי דעתי צריכים להגיע עם שני ההורים או עם מסמכים מבן הזוג שמאשר הוצאת דרכון. בכל מקרה ממליצה לקרוא על כל התהליך באתר של משרד הפנים שבאופן מפתיע הוא דיי נוח ומובן.
אמנם זה נחמד וכיף שהתינוק לא משלם על כרטיס טיסה. יחד עם זה צריך לקחת בחשבון שלתינוק אין כיסא כי הוא לא שילם עליו. מה שאומר שתמרי הייתה עלי או על אמיר לאורך כל הטיסה מההמראה ועד הנחיתה, מחוברת בחגורה שמתחברת לחגורה שלנו. אפשר להגיד שזה לא הדבר הכי נוח שקיים בעולם ולכן, הייתי ממליצה להגיע עם הבגדים הכי נוחים שיש לכם לטיסה כזו. יש חברות תעופה שבהן מקבלים עריסה לתינוק, זה תלוי בחברה וביעד (משך הטיסה) שאליו טסים.
חשוב לזכור שגם אם טסים בעונה הכי חמה בשנה, חובה לארוז בשביל התינוק בגד ארוך לשדה ולמטוס וגם שמיכה מחממת. תמיד היה לי קריר בשדה ובמטוס אבל כנראה שברגע שהפכתי לאמא הבנתי שהטמפרטורה בנמל התעופה היא סיביר עבור הקטנטנים בנינו. איך שסיימנו את הבידוק הבטחוני החלפתי לתמרי את הבגדים לארוכים יחד עם שמיכה פלאפית ומחממת והיא נימנמה לה בכיף בזמן שאנחנו העברנו את הזמן בשדה.
לרוב לתינוק יהיה מותר לקחת איתו טרולי עם 6-10 קילו, שוב זה תלוי בחברת התעופה. אני יכולה להגיד שבמקרה שלנו היינו עם תיק ההחתלה של תמרי (שהיה מפוצץ בכל טוב יש לציין) ולא התעכבו איתנו עליו. גם בתחתית העגלה איחסנו עוד לא מעט משקל ולא נראה שזה עניין את האנשים בשדה, ממש לא עצרו לשקול לנו את התיקים או את העגלה של תמרי. מה שנקרא – הדרך הקלה להתחמק מאובר וויט היא להביא איתכם לטיול את הבייבי.
הנה נושא שחלק מכם ישנא אבל ממש לא איכפת לי ואני חושבת שחשוב לדבר על זה. חיסונים. טם טם טם. אני אפתח ואסגור את העניין בכך שאני חושבת שחשוב והכרחי לחסן אותנו ואת הצאצאים שלנו כדי למנוע ממחלות שכבר חלפו מהעולם להתפרץ שוב. אנחנו צריכים לגלות אחריות ולהגן עלינו, על הילדים שלנו, על הקרובים שלנו ועל אנשים עם מערכות חיסויות מוחלשות ולא לעודד מחלות כאלו ואחרות בגלל שאנחנו מאמינים לפוסטים הזויים בפייסבוק. סורי, אני בחורה של מדע. כשאני ניגשת לדברים שאני לא יודעת אני קוראת מחקרים בנושא. כן, אני מודעת לכך שיש מחקרים שהם ממומנים על ידי כל מיני גורמים כאלה ואחרים ולכן אני יודעת גם לבחור את המקורות שמהם אני קוראת. בקצרה, לפני טיסה, תעשו קפיצה לרופא הילדים ותשאלו אם יש חיסון מסוים שהבייבי צריך לקבל לפני הטיסה ליעד שאליו אתם מתכננים להגיע.
במעבר חד, נדבר על נושא שעושה לכולנו טוב על הלב – שופינג. בשונה ממני שבדרך כלל אורזת לעצמי בגדים ליום או שניים וסומכת על זארה שתספק לי את הסחורה ביעד שאליו אני אמורה להגיע. את הבגדים של תמרי אני תמיד מכבסת לפני שהיא לובשת אותם בפעם הראשונה. לכן, במקרה שלה ארזתי כפול ואפילו יותר מכמות הבגדים שהיא הייתה צריכה והאמת היא שזה הספיק לנו ממש על הקשקש. בקיצור – לבייבי מומלץ לארוז הרבה בגדים. עדיף להסחב עם עוד קצת מאשר להתקע בלי מספיק. גם ככה זה לא שוקל הרבה.
השמועה אומרת שהנקודות הכי קשות בטיסה הן ההמראה והנחיתה. למזלי אני חייבת להגיד שלא היה נראה שזה מפריע יותר מידי לתמרי. הנסיכה איכשהו החליטה להיות התינוקת הכי מושלמת בעולם וישנה לאורך כל הטיסה הלוך וחזור. ובזה אני אסכם את הנושא כי אני פותחת פה ואני בטוחה שהלילה מצפה לי לילה ארוך מאד. מה שכן, הייתי ממליצה להערך מראש עם צעצוע אהוב / טאבלט אם הילד גדול מספיק /או כל דבר שיכול להרגיע ולהסיח את הדעת בזמן שנוצרים הלחצים באוזניים.
לסיום אני אוסף קצת מהחוויה שלנו מהטיול עצמו. קיבלתי לא מעט הודעות פרטיות באינסטגרם מנשים שמפחדות לטוס עם הבייבי. לא רק תהליך הטיסה מפחיד אלא גם הטיול עצמו. קיימת מחשבה שהוא יכול להיות מאד מגביל ואי אפשר לעשות הכל ואם זה בכלל שווה.
תראו, אני יכולה לדבר רק מהחוויה הספציפית והאישית שלי. אני יכולה להגיד שאם היינו משאירים את תמרי בארץ אני כנראה הייתי הולכת חמישה ימים בברצלונה בדאגה ובחוסר שקט עם ראש טרוד במחשבות אם היא בסדר ואם ההורים שלי מצליחים להסתדר איתה שם. בסופו של דבר לקחת אותה איתי היה הדבר הכי טוב עבורי ויכול להיות שעבור מישהי אחרת הדבר יהיה הפוך וזה בסדר. אני כן יכולה להגיד שלא הרגשנו מוגבלים יותר מידי ויכול להיות שזאת הייתה רק מחשבה שלנו, יכול להיות שזה בגלל האופי שלנו כמטיילים – אנחנו לא מהזוגות שיוצאים לפאבים או מקומות רועשים ככה שלא הרגשנו שהיינו מוגבלים במשהו, בערבים כשיצאנו למסעדות היא פשוט ישנה בעגלה לידנו. מעבר לזה שהיינו כבר פעמיים לפני כן בברצלונה ככה שלא הרגשנו שהיה משהו שפספסנו ולא הצלחנו לעשות. ברצלונה ספציפית היא עיר סופר נגישה לאנשים בעלי מוגבלויות מה שגורם להסתובבות עם עגלה להיות מאד נגישה ונוחה. לא הייתה חנות/מסעדה/מקום שהגענו אליו ולא הצלחנו להכנס עם העגלה. היה יותר נוח לטייל מאשר בישראל לצורך ההשוואה.
ברור שאם הייתי טסה עכשיו להופעה של הספייס גירלז (אמן) כנראה שזה לא היה הטיול המושלם לקחת אליו את תמרי אבל זאת לא הייתה הסיטואציה, רצינו טיול כיפי ורגוע ועם יד על הלב הייתה לי עם תמרי את החוויה המושלמת.